האהבה לספורט מלווה אותי מגיל מאוד צעיר.. עד גיל 15 הספקתי לנסות כמעט הכל- התעמלות קרקע , שחייה , אתלטיקה קלה..
אבל אז, חודש אחרי יומולדת 15 הכל נקטע. חליתי במחלת הסרטן.

עברתי כשנה של טיפולים כימוטרפיים והקרנות עד ההחלמה , ועוד 5 שנים אינטנסיביות של בדיקות מעקב ובמשך כל הזמן הזה הפחד לא הרפה ממני. הפחד מלחזור ולעשות עם עצמי משהו. הרי הייתי ספורטאית , השקעתי כל כך הרבה בספורט ובכל זאת חליתי.
היה לי מאוד קשה לחזור להתאמן …

חיפשתי ספורט כלשהו שימלא את החלל הריק שנפער אז חיפשתי משהו קליל יותר שיאפשר לי לחזור לעצמי בהדרגה. התחלתי להתאמן בחדר כושר. היה לי משעמם, לא הצלחתי להתמיד. עברתי לאירובי, זומבה וגם שם לא מצאתי את עצמי… הרגשתי ש “זה לא זה”
בשום פעילות לא מצאתי את המשהו הזה שיאתגר אותי , שיקח אותי לקצה גבול היכולת שלי.

לפני 10 חודשים הגעתי לאימון היכרות בקרוספיט חיפה.
האמת שהתמכרתי כבר מהאימון הראשון. אני מאמינה בעבודה קשה שמובילה לתוצאות וזה בדיוק מה שהקרוספיט נותן לי.
אני מרגישה שיפור משמעותי בכושר הגופני שלי ובביצועים שמשתפרים מאימון לאימון.
יש משהו בגיוון של האימונים, ברוח הספורטיבית ובאווירה החברתית שיש במועדון, שגורם לך לחשוב ולדבר קרוספיט כל היום!
הקרוספיט נהיה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי (ושל הסובבים אותי) ואין ספק שזה כתוצאה מהיחס האישי והמקצועי שיפתח מעניק, ומהחברים במועדון שהפכו להיות המשפחה השנייה שלי.
קרוספיט שחרר אותי מהפחד שאחז בי מלחזור להתאמן והחזיר לי את האהבה שהיתה לי לספורט ! עד כדי כך שנרשמתי בפעם הראשונה לתחרות קרוספיט בחודש הבא ואני נרגשת להיות חלק מהנבחרת שמייצגת את המועדון שלנו התחרות !

הלוואי וכל אחד ימצא את “המשהו הזה” כמו שאני מצאתי את שלי..! תודה !

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *